טיפול באפילפסיה
תוכן העניינים
מהי אפילפסיה?
אפילפסיה, המכונה לעתים הפרעת התקפים או "מחלת הנפילה", היא הפרעה במוח. אדם מאובחן כחולה אפילפסיה כאשר עברו שני התקפים או יותר. חשוב לציין שברמת ההגדרה הרשמית לא מדובר במחלה במלוא מובן המילה, אלא בתסמין או בהפרעה נוירולוגית.
ממה נגרמת אפילפסיה?
קיימים גורמי סיכון מגוונים לאפילפסיה, כאשר בחלק גדול מהמקרים מדובר בשילוב בין גורמים תורשתיים לסביבתיים. בין המצבים שעלולים לגרום לאפילפסיה, ניתן למנות פגיעה מוחית (דוגמת שבץ, שיתוק מוחין או גידול במוח), מחלות זיהומיות שמשפיעות על המוח (הדוגמה המובהקת היא דלקת קרום המוח), טראומה פיזית לראש, מחלת הדמנציה ועוד. לעיתים אורח החיים של האדם מגדיל את הסיכויים לאפילפסיה: עיקר הסיכון בהקשר הזה הוא שימוש בסמים, כמו גם צריכת יתר של משקאות אלכוהוליים.
במישור הגנטי, בקרב חולי אפילפסיה ייתכן מצב בו שיבוש גנטי מביא לפגיעה באופן בו הגירויים החשמליים עוברים בין תאי העצב. יש להדגיש שהיסוד התורשתי של המחלה והמוטציות הגנטיות המעורבות בכך עדיין נבדק, כך שאין סברה חד משמעית בנושא. עם זאת, במשפחה בה יותר מנפש אחת סובלת מאפילפסיה – ההנחה המקובלת היא שמעורב גורם גנטי בנושא.
יש להדגיש כי בשליש מהמקרים לערך, לא ידועה הסיבה שמביאה להתפתחות אפילפסיה אצל אדם מסוים.
מהם התסמינים של אפילסיה?
הביטוי המובהק של אפילפסיה הוא התקפים, שעלולים להיות קצרים או ארוכים. הפרכוסים האלו חוזרים ונשנים, כשפעמים רבות אין גורם חיצוני המביא להם. מאפייני הפרכוסים, לרבות מספר הפרכוסים או התסמינים הנלווים, עשויים להביא להגדרה של אדם כחולה אפילפטי.
פרכוסים הם כאמור התסמין העיקרי של אפילפסיה, אם כי מדובר בסימפטום שדרגות החומרה והמאפיינים שלו משתנים ממקרה למקרה. ישנן שתי קטגוריות עיקריות של התקפים, התקף מוקדי והתקף כללי. במקרה הראשון, מקור הפעילות הבלתי תקינה הוא אזור בודד במוח. פרכוסים כלליים, לעומת זאת, נגרמים כאשר הפעילות החשמלית בכל המוח נעשית בשלב מסוים – ובבת אחת – בלתי תקינה.
הפרכוסים עלולים בהמשך לכך להיות מוטוריים או לא מוטוריים, וחלקם באים עם שינויים במצב ההכרה של האדם.
אפילפסיה אצל ילדים
ההתקף הראשון של האפילפסיה עלול להתרחש בילדות, וזוהי אחת ההפרעות השכיחות ביותר במערכת העצבים בגילים אלו. אפילפסיה אצל ילדים היא מצב מוחי שגורם לילד להתקפים, כאשר לילד יש שני התקפים או יותר ללא סיבה, הדבר מאובחן כאפילפסיה. אפילפסיה עלולה להופיע כבר בגיל מוקדם מאוד ולהיגרם עקב מום מולד או סיבוכי לידה, במסגרתם הזרמת החמצן לעובר נפגעת.
קיימים מספר סוגים של התקפים, סוגי ההתקפים תלויים מהחלק שהמוח מושפע ומה קורה בעת ההתקף.
אפילפסיה בגיל מבוגר
סוג ההתקף שיש לאדם מבוגר תלוי היכן ההפרעה החשמלית מתרחשת וכמה מהמוח מושפע. יתכן שיש התקף מסוג אחד בלבד, או יותר מסוג אחד.
התקפי אפילפסיה בגיל מבוגר יופיעו לרוב לאחר גיל 60. ההתקפים יכולים להיות מיוחסים למספר עצום של מצבים המשפיעים על המוח; קרן האפילפסיה קובעת כי התקפים קשורים לשינויים גופניים במוחו של קשיש הנגרמים משבץ מוחי, מחלות לב, מחלת אלצהיימר או גידולים במוח.
חשיבות אבחון של אפילפסיה
חשיבות מכריעה אנו נותנים לאבחון מדויק במקרים אלו שכן לעיתים מה שנדמה כהפרעת קשב וריכוז נמצא בסופו של האבחון כאפילפסיה המאופיינת בניתוקים ועל כן מקשה על יכולת הקשב והלמידה של האדם.
מהם סיכויי ההחלמה?
המטרה העיקרית של הטיפול באפילפסיה היא להקטין ככל שניתן את התדירות ודרגת החומרה של התסמינים שחווים, בדגש על ההתקפים. יש מצבים בהם אפשר להבריא באופן מלא מאפילפסיה, וגם מקרים של אפילפסיה מוקדמת בה ניתן לבצע כריתה כירורגית של האזור שהוגדר כמוקד האפילפטי.
ברוב המקרים, עם זאת, הדגש הוא על שיפור המצב והקלה על החולה. החדשות המעודדות מהבחינה הזו הן שטיפול מותאם ויעיל באפילפסיה, עשוי להפוך את ההתקפים כמעט לנחלת העבר. בעזרת הטיפולים ניתן להשיג שליטה במחלה, כלומר, להגיע למצב בו ההתקפים יפסיקו להופיע. לרוב נדרש טיפול ארוך והדרגתי על מנת להגיע למצב זה, אולם באמצעות כלים מתקדמים שונים התמונה בהחלט אופטימית. כאן אנחנו מתחילים לדבר על טיפולי נוירופידבק.
טיפול באפילפסיה
טיפול באפילפסיה אצל ילדים ומבוגרים באמצעות טכנולוגיית נוירופידבק קיים בעולם מזה כארבעים שנה . במרבית המקרים האזור במח בו נמצא ההתקף מתאפיין בפעילות חשמלית איטית, בתדר נמוך ובעוצמה גבוהה.
טיפול באמצעות נוירופידבק פועל בכדי להסדיר את הפעילות החשמלית באזור זה, באופן כזה שיקשה עליו להתחיל באירוע אפילפטי.
במחקרים רבים שנערכו במהלך השנים, בעיקר במקרים בהם האפילפסיה הייתה עמידה לתרופות, נמצא כי טיפול בנוירופידבק הווה מעין "חיסון" בפני התפתחות התקפים אפילפטיים וכמותם הופחתה בצורה ניכרת או שנעלמו כליל.
